הנשימה ההולוטרופית פותחה ע"י הפסיכיאטר סטניסלב גרוף – ממייסדי הפסיכולוגיה הטראנספרסונאלית וחלוצי הרפואה הפסיכדלית – ואשתו כריסטינה לאחר שהל.ס.ד, איתו קיים גרוף כ3000 סשנים טיפוליים בשנות ה-50 וה-60, הוצא מהחוק. מטרתם הייתה לאפשר למטופלים לחוות מצבי תודעה לא שגרתיים, מתוך אמונה כי מצבי תודעה אלו טומנים בחובן פוטנציאל לצמיחה וריפוי. משמעות המילה "הולוטרופי" הינה "נע אל עבר השלם" – במילותיו של גרוף: "מונח זה מציע כי במצב התודעה היומיומי שלנו אנו מזדהים עם חלק קטן ממי שאנו באמת. במצבי תודעה הולוטרופיים אנו יכולים להתעלות מעל הגבולות המצומצמים של העצמי ולפגוש מנעד רחב של חוויות רוחניות אשר עוזרות לנו להתחבר למי שאנחנו באמת".

חלק משמעותי מהמסע מוקדש ליצירת מרחב מוגן המאפשר לנושם להיכנס לעומק החוויה ולהרגיש בטוח. בנוסף למנחי הסדנה, הנמצאים בחדר על מנת לעזור ולתמוך בכל נושא שעולה, מתלווה לכל נושם.ת בן/בת זוג מהקבוצה היושב.ת לידו לאורך הסשן. תפקידו של התומך הוא לשמור על הנושם ולעזור לו על פי סימנים שסוכמו קודם לכן בין השניים.